בחירת שם

בבריאת העולם מסופר על האדם הראשון, שנתן שמות לברואי האל: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ב' 20). כאשר אתם נותנים שם לבנכם, אתם זוכים לקחת חלק במעשה הבריאה. על פי המסורת, שמו של תינוק זכר ניתן תוך כדי ברית המילה עצמה, וכחלק מזמרת פסוקי הברכה והזיכרון המצוטטים בטקס.

במסורת היהודית ישנן שתי גישות שונות העוסקות במשמעות שמו של אדם: האחת מתייחסת למעשיו של אדם ולציפיות הוריו: "שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו" (מדרש תנחומא ויקהל, א). השנייה, שמקורה במסורת הקבלית, מייחסת משמעות מאגית וגורלית לשמו של אדם: "לעולם יבדוק אדם בשמות... כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע" (מדרש קהלת רבה ז', ג').

המקורות היהודיים עשירים בפרשנות לשמות. יצחק נקרא על שם צחוקה של אימו, כאשר נודע לה שהיא הרה; רות וערפה קרויות על שם הרֵעוּת שהפגינה האחת כלפי גיסתה והעורף שהפנתה אליה השנייה. שינויים ומהפכים שחלים בחיי הגיבורים בתנ"ך משתקפים גם בשינוי שמם. כך קיבל אברם אבינו את שמו אברהם, שרי נקראת שרה ויעקב הופך לישראל.

בבואכם לבחור שם לבנכם, כמובן שעליכם לאהוב את השם ואת הצליל ולא רק את משמעותו. כדאי תמיד לבדוק מי היו האיש או האישה שאת שמו אתם נותנים, ולוודא שהשם מתקשר לאירועים חיוביים. שמות מתאימים ניתן למצוא גם בפרשת השבוע של השבת הסמוכה ליום הלידה ובלוח החגים הסמוכים. לעתים יש רצון או צורך לקרוא לתינוק על שם קרוב משפחה שנפטר, ובעדות ספרד - אף על שם קרוב חי. במקרים אלו יש לחשוב כיצד לענות הן על ציפיות המשפחה והן על ציפיותיכם. לעתים הפתרון הוא בקריאת שם שני לילד או במציאת שם בעל צליל דומה.