|
נוסח אחיד לברית - עדות אשכנז וספרד
הברית מתחילה כאשר השושבינים נושאים את התינוק אל הבמה והקהל עומד על רגליו לכבודו:
|
| |
|
הקהל: בָּרוּךְ הַבָּא.
המוהל: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ (תהלים ס"ה 6).
הקהל: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, קְדשׁ הֵיכָלֶךָ (תהלים ס"ה 6).
|
| |
|
האב, עטוף בטלית, מקבל את התינוק (על הכרית) לידיו, ואומר:
האב: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי (תהלים קל"ז).
|
| |
|
האב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי אֶחָד (דברים ו' 4).
הקהל: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי אֶחָד.
|
| |
|
האב: אֲדֹנָי מֶלֶךְ אֲדֹנָי מָלָךְ אֲדֹנָי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל: אֲדֹנָי מֶלֶךְ אֲדֹנָי מָלָךְ אֲדֹנָי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
X 2
|
| |
|
האב: אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קי"ח).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא.
X 2
|
| |
|
האב: אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא (תהלים קי"ח).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא.
X 2
|
| |
|
יש הנוהגים להוסיף כאן פסוקים אלו:
המוהל: וַיְדֲבֵּר אֲדֹנָי אֶל משֶׁה לֵּאמר: פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרן הַכהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמר הִנְנִי נתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (במדבר כ"ה 10-12).
|
| |
|
המוהל, או אחד מן האורחים שמונה לתפקיד זה, לוקח את התינוק (על גבי כרית) מן האב ומניח אותו על כיסא אליהו בהשגחתו, בזמן שהמוהל אומר את הפסוקים הבאים:
המוהל: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב.
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי אֲדֹנָי (בראשית מ"ט 18), שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָי, וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי (תהלים קי"ט 166). אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית, הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיך, עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָי, שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶך וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶך, קְדשׁ הֵיכָלֶךָ (תהלים ס"ה 5-6).
|
| |
|
הסנדק, עטוף בטלית, מתיישב על 'כיסא של אליהו', מקבל את התינוק לידיו ומניחו על ברכיו. המוהל מדקלם את הפסוקים הבאים ומכין את התינוק לברית.
|
| |
|
המוהל מסיים להכין את התינוק ומברך:
המוהל: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה.
הקהל: אָמֵן.
|
| |
| זה הזמן לביצוע מעשה הברית עצמו. כיוון שחובת ביצוע הברית מוטלת למעשה על אביו של הילד, נוהגים כי האב ממנה את המוהל במלים מפורשות להיות לו לשליח למילת בנו: |
| |
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
הקהל: אָמֵן.
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.
הקהל: אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. |
| |
| את הברכות הבאות אומר המוהל או מי שמוּנה לתפקיד 'עומד על הברכות'. אם רוצים לשתף אנשים נוספים, ניתן למנות את המברך הראשון לומר את ברכות הגפן, הבשמים ו'כורת הברית', ואת המברך השני לומר את הברכות לילד ולקוראו בשם. |
| |
המברך הראשון [מחזיק בידו כוס יין]: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
הקהל: אָמֵן.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנו, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי כּוֹרֵת הַבְּרִית.
הקהל: אָמֵן.
המברך שותה מעט מן היין, ונותן גם לתינוק הנימול טעימה קטנה באמצעות המוצץ או האצבע. |
| |
| קריאה בשם: בקטע הבא מכריזים על שמו של הבן. המברך, שעדין לא יודע את השם שנבחר, עוצר את ברכתו אחרי 'ויקרא שמו בישראל', וכאן לוחש האב על אוזנו או מוסר לו פתק עם שם התינוק - פלוני בן פלוני ופלונית [שם הבן ושמות הוריו], והמברך אומר לראשונה את השם הנבחר בקול רם. |
| |
המברך השני: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל פלוני בן פלוני ופלונית [כאן אומרים את השם שבחרתם לילדכם ואת שמות הוריו]. יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָה, כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי כ"ג 25). וְנֶאֱמַר: "וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִי" (יחזקאל ט"ז 6). וְנֶאֱמַר: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (תהלים ק"ה 8-10). וְנֶאֱמַר: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית כ"א 4). הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ (תהלים קי"ח 1).
הקהל: הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ.
המברך: פלוני בן פלוני ופלונית [שמות התינוק והוריו], זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה.
הקהל: כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָמֵן. |
| |
יש הנוהגים כי המוהל והאב אומרים לאחר הברית תפילה לשלומו של התינוק:
המוהל והאב: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיך שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיהוּ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שְׁלַח עַל יְדֵי מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה לפלוני בן פלוני ופלונית [שמות התינוק והוריו או 'לִבְנִי'] הַנִּמוֹל עַתָּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּתוּחַ כְּפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְתֵן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, חַיִּים שֶׁל יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ לְטוֹבָה, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן. |
| |
יש הנוהגים לומר ברכה זו לשלומו של התינוק:
המוהל או אחר: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ הַנִּמּוֹל, פלוני בן פלוני ופלונית [שמות התינוק והוריו], בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית וְכָל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתוֹ. וּבִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לרמ"ח אֵיבָרָיו ושׁס"ה גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְעֲבוֹדָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְנֹאמַר אָמֵן". |
| |
| בסוף הברית, במיוחד אם נערכה לאחר תפילת שחרית, נוהגים לומר 'קדיש' ו'עלינו לשבח', ויש המוסיפים גם את הפיוט 'גאולה לברית מילה'. |
| |
