|
יש הנוהגים לדקלם לפני הברית פסוקים מפרשת יתרו (שמות כ' 21-23), מספר ירמיהו (ל"ג, 25-26) ומתהלים (מזמור י"ב), וכן קטעים מספר הזוהר (פרשת לך לך, צ"ה) ומ'פתיחת אליהו'. נוהגים להתחיל את הברית בפיוטים שונים, כגון 'לכבוד חמדת לבבי', 'יהי שלום', 'יום ליבשה', 'ירומם צור', 'אלוהי אבי' ועוד.
|
| |
|
הברית מתחילה כשהבן נישא לבמה והקהל עומד על רגליו לכבודו:
המוהל: בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים וְהָעוֹמְדִים.
הקהל: בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם אֲדֹנָי (תהלים קי"ח 26).
|
| |
|
הסנדק מקבל לידיו את התינוק (על הכרית), מעבירו לאב העטוף בטלית ואומר:
האב: שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קי"ט 162).
זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּון, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.
אָז תַּחְפּוֹץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל, אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים (תהלים נ"א 19-21).
|
| |
|
האב: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ (תהלים ס"ה 6).
הקהל: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ (תהלים ס"ה 6).
|
| |
|
האב: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי (תהלים קל"ז).
|
| |
|
האב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי אֶחָד (דברים ו' 4).
הקהל: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי אֶחָד.
|
| |
|
האב: אֲדֹנָי מֶלֶךְ אֲדֹנָי מָלָךְ אֲדֹנָי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל: אֲדֹנָי מֶלֶךְ אֲדֹנָי מָלָךְ אֲדֹנָי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
X 2
|
| |
|
האב: אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קי"ח).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא.
X 2
|
| |
|
האב: אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא (תהלים קי"ח).
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא.
X 2
|
| |
|
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
הקהל: אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית, כַּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
|
| |
|
לפי מסורת אחרת הקהל עונה:
הקהל: בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל (תהלים ס"ח 27). בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ אֲדֹנָי (שופטים ה' 2). אִסְפוּ לִי חֲסִידָי, כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח (תהלים נ' 5). שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קי"ט 162).
|
| |
|
הסנדק, עטוף בטלית, מתיישב על 'כיסא של אליהו', מקבל את התינוק לידיו ומניחו על ברכיו. המוהל מדקלם את הפסוקים הבאים ומכין את התינוק לברית:
המוהל: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַלְאַךְ הַבְּרִית זָכוּר לַטּוֹב.
|
| |
זה הזמן לביצוע מעשה הברית עצמו. כיוון שחובת ביצוע הברית מוטלת למעשה על אביו של הילד, נוהגים כי האב ממנה את המוהל במילים מפורשות להיות לו לשליח למילת בנו:
האב: הִנְנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שָׁלִיחַ מִצְוָה בִּמְקוֹמִי לָמוּל אֶת בְּנִי. |
| |
כאשר מסיים המוהל להכין את הילד לקראת הברית, הוא מברך:
המוהל: בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי,
הקהל: בִּרְשׁוּת שָׁמַיִם,
המוהל: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה.
הקהל: אָמֵן. |
| |
כאן מל המוהל את התינוק. בדרך כלל יבכה התינוק לרגע ויירגע מיד. המוהל מרגיע את התינוק ונותן לתינוק למצוץ אצבע, מוצץ או מעט יין. מיד לאחר ביצוע המילה מברך האב את הברכה:
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
הקהל: אָמֵן. |
| |
| את הברכות הבאות אומר המוהל או מי שמוּנה לתפקיד 'עומד על הברכות'. אם רוצים לשתף אנשים נוספים, ניתן למנות את המברך הראשון לומר את ברכות הגפן, הבשמים ו'כורת הברית', ואת המברך השני לומר את הברכות לילד ולקוראו בשם. |
| |
המברך הראשון [מחזיק בידו כוס יין]: סַבְרֵי מָרָנָן,
הקהל: לְחַיִּים.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן [ושותה מן היין].
הקהל: אָמֵן.
המברך [מחזיק בידו ענף הדס ריחני]: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים.
הקהל: אָמֵן.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, עַל כֵּן בִּשְׂכַר זוֹ אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנו, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת זֶרַע קֹדֶשׁ שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי כּוֹרֵת הַבְּרִית.
הקהל: אָמֵן. |
| |
| קריאה בשם: בקטע הבא מכריזים על שמו של הבן. המברך, שעדין לא יודע את השם שנבחר, עוצר את ברכתו אחרי 'ויקרא שמו בישראל'. כאן לוחש האב על אוזנו או מוסר לו פתק עם שם התינוק - פלוני בן פלוני ופלונית [שם הבן ושמות הוריו], והמברך אומר לראשונה את השם הנבחר בקול רם. |
| |
המברך השני: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל פלוני בן פלוני ופלונית [כאן אומרים את השם שבחרתם לילדכם ואת שמות הוריו]. יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָה, כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי כ"ג 25). וְנֶאֱמַר: "וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי [יש הנוהגים לתת כאן טיפת יין באצבע לתינוק הנימול] וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִי" (יחזקאל ט"ז 6). וְנֶאֱמַר: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ (תהלים קי"ח 1). פלוני בן פלוני ופלונית [שם התינוק ושמות הוריו], זֶה הַקָּטָן גָּדוֹל יִהְיֶה [ויש אומרים: זֶה הַקָּטָן אֱלֹהִים יְגַדְּלֵהוּ]. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כַּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלָחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים [ויש מוסיפים: וִיקַיֵּם בּוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶה] וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
הקהל: אָמֵן. |
| |
נהוג לסיים במזמור תהלים המאחל לתינוק ולמשפחתו ברכה וצאצאים:
המוהל והקהל: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא אֲדֹנָי הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו, יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא אֲדֹנָי, יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל (תהלים קכ"ח). |
| |
| בסוף הברית, במיוחד אם נערכה לאחר תפילת שחרית, נוהגים לומר 'קדיש' ו'עלינו לשבח' ופיוטי ברית שונים. |
| |
