זמן ומקום

מועד הברית את טקס הברית יש לערוך ביום השמיני ללידת בן זכר, לקיום הפסוק "וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם" (בראשית י"ז, 12). התורה מציינת את היום המדויק לקיום הברית, ולפיכך ברית המילה לתינוק שנולד בלידה טבעית מתקיימת במועדה גם בשבתות ובחגים, ואפילו ביום הכיפורים. בספירת הימים נלקחים בחשבון יום הלידה ויום המילה. לפיכך, ילד שנולד ביום ראשון יימול ביום ראשון שלאחריו, וילד שנולד בשבת יימול בשבת שלאחריה. במסורת היהודית היום מתחיל בשקיעת השמש בערב וסופו עם רדת החשיכה למחרת, ולא מחצות הלילה עד חצות הלילה. לפיכך, אם התינוק נולד לאחר השקיעה, מחושב תאריך לידתו לפי היום שלמחרת. את ברית המילה עורכים רק בשעות היום והאור, כדי לקיים את הפסוק "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא י"ב 3). לרוב נהוג לערוך את הברית בשעות הבוקר, ברוח האמרה 'זריזים מקדימים למצוות', אך אין כל מניעה לערוך אותה בכל שעות היום - עד שקיעת השמש.

דחיית הברית את מועד הברית לא ניתן לדחות עקב שיקולים הנוגעים לנוחותם של ההורים והאורחים, אולם בעצת הרופא והמוהל, חובה - גם על פי ההלכה - לדחות את הברית ככל שנדרש עקב שיקולים רפואיים. הגורמים הרפואיים המקובלים לדחיית הברית הם: •  פגות (לרוב, לידה לפני השבוע ה-37 להריון) •  משקל לידה נמוך במיוחד (לרוב, מתחת ל-2.5 ק"ג) •    מחלת הצהבת הנפוצה בקרב תינוקות (לרוב, כאשר רמת הבילורובין בעור גבוהה מאד או במגמת עלייה ויש חשש לבשלות הכבד) •  כל מצב בו חום גופו של התינוק גבוה או שבריאותו אינה שלמה גם צורה חריגה של אבר המין עשויה למנוע מרופא וממוהל מלקיים ברית. הרבנות מחייבת נוכחות של רופא ליד המוהל בעת ביצוע ברית שנדחתה למעלה משישה חודשים.

ישנם מקרים מסוימים בהם הברית, שאמורה להיערך בשבת, נדחית ליום ראשון - היום התשיעי להולדת התינוק: •  תינוק שמילתו נדחתה מסיבות רפואיות •    תינוק שנולד ללא ערלה (כ-7% מן היילודים, ואז במקום הברית יש לבצע רק 'הטפת דם ברית' שהיא מעין דקירה קלה) •  תינוק שנולד בניתוח קיסרי •    תינוק שנולד סביב כניסת השבת (ויש ספק אם נולד בשישי או בשבת), או סביב יציאת השבת (ויש ספק אם נולד בשבת או בראשון) •  תינוק של אישה הנמצאת בהליכי גיור שטרם נסתיימו

ייתכן שתיתקלו בקשיים בבואכם למצוא מוהל שיאות למול בשבת, בשל החשש שהברית תביא לחילול שבת על ידי המוזמנים שיגיעו ברכב. פתרון אחד הוא לקיים את הברית ביום השמיני במסגרת משפחתית מצומצמת, ואת האירוע הציבורי - ללא הטקס - ביום חול. פתרון אחר הוא לדחות את האירוע כולו ליום התשיעי.

בימי צום, אבל ותענית עורכים את הברית כרגיל, אולם נוהגים שלא להגיש כיבוד לאורחים ולא להשמיע מוזיקה. ימי הצום הקבועים במסורת הם צום גדליה (ג' בתשרי, למחרת ראש השנה), יום הכיפורים (י' בתשרי), י' בטבת (יום תחילת המצור על ירושלים העתיקה, בשבוע שלאחר חנוכה), תענית אסתר (י"ג באדר, יום לפני פורים), י"ז בתמוז (יום הבקעת חומות ירושלים העתיקה) ו-ט' באב (יום חורבן בית המקדש).

מקום כל מקום הינו ראוי לקיום הטקס וניתן לקיימו באולם שמחות ובבית, ויש הנוהגים לקיימו בבית הכנסת, לאחר תפילת שחרית. מקובל לערוך את הטקס בפני קהל רב ואחריו לקיים סעודה חגיגית. לאמהות מיניקות רצוי לדאוג כי במקום יש חדר פרטי להן ולתינוק, בו ניתן יהיה להניק ולהרגיע את התינוק לאחר המילה. במקום הברית מקובל להציב כיסא מיוחד ומעוטר - 'כיסאו של אליהו' - המיועד לסנדק המחזיק את התינוק במהלך הברית.

המוזמנים לאחר שבחרתם את המקום והמועד לטקס, יש להודיע על כך לאורחים המוזמנים לחגיגת הברית. על פי המנהג, בעת שמזמינים את האורחים לברית נוקטים לשון הודעה ("הברית תיערך ביום ב") ולא הזמנה ("אתה מוזמן ביום ב"). מקורו של מנהג זה נעוץ בתפישה שאין מסרבים להזמנה להשתתף בטקס מסורתי ובסעודת מצווה, ואם יוזמן אורח מפורשות וייבצר ממנו להגיע, תיגרם לו אי נעימות. את הברית נהוג לקיים בפני קהל רב, ולערוך לאחריה סעודה חגיגית רבת-משתתפים. מנהג זה מקורו בסעודה שערך אברהם אבינו לבנו: "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כ"א 8). קהל המוזמנים מוסיף נופך של חגיגיות ותוקף גם לאירוע מתן השם לבן, המהווה חלק ממהלך טקס הברית. אם אין באפשרותכם או שאינכם מעוניינים לחגוג את הברית בפני קהל, ניתן לקיימה גם בהרכב מצומצם. רצוי שיהיה 'מניין' (10 גברים יהודים מעל גיל 13) נוכח בברית, אך אין זה הכרחי ואפשר לקיים ברית מילה כהלכתה גם ללא מניין.