הכנות לאירוע

במסורת היהודית נהוג שבני משפחה וידידים לוקחים חלק במהלך האירוע, ונוטלים על עצמם תפקידים שונים בטקס. זוהי הזדמנות עבורכם להודות לקרוביכם על מעורבותם בחייכם, ולעשותם שותפים פעילים ביום חגו של תינוקכם. כאשר מתכוננים לאירוע הברית, מומלץ לחשוב מראש האם יש מבין קרוביכם אנשים המצפים לקבל תפקיד ועשויים להיעלב, וכן לנסות ולאזן בין התפקידים הניתנים לנציגי שתי המשפחות השותפות. אלו הם התפקידים המקובלים בטקס הברית:

סנדק - הסנדק (מן המילה היוונית 'סנדיקוס' שפירושה 'שותף', 'שליח' או 'פטרון') הוא האיש שעל ברכיו מונח התינוק בזמן הברית. על פי האגדה, הקב"ה שימש כסנדק הראשון בבריתו של אברהם אבינו. לקראת ביצוע הברית, מניח האב את התינוק על כרית המונחת על ברכי הסנדק, העטוף בטלית והישוב על "כיסאו של אליהו", על מנת שיחזיקו בזמן המילה. לתפקיד הסנדק נהוג למנות את אחד הגברים המכובדים במשפחה, והתפתח המנהג לבחור בסבא מצד האב עבור הילד הראשון ובסבא מצד האם עבור הילד השני. עם זאת, מנהגים מקומיים שונים, העדפות ההורים הטריים, הרצון שלא לפגוע באיש ונסיבות אישיות שונות, עשויים להכתיב לעתים בחירה אחרת.

ניתן גם להכליל במערכת השיקולים את הרצון לבחור באדם שטרם זכה להיות סנדק בברית כלשהי (למשל, בסבא שזה לו הנכד הראשון), וכן הדאגה כי האיש אכן יוכל להחזיק את התינוק ביציבות ולא יסכן את התינוק במהלך הברית. אין מניעה לבחור גם בחבר שאינו קרוב משפחה לתפקיד. נשים שימשו, ככל הנראה, סנדקיות (וגם מוהלות) באשכנז של ימי הביניים, אולם כיום לא נהוג למנותן לתפקיד זה.

קוואטרים-שושבינים - הקוואטרים (מן המילה co-father שפירושה אב משותף) הם השושבינים המלווים ומובילים את התינוק אל הטקס, וממלאים תפקיד דומה לזה של המלווים בחתונות ובלוויות. בתחילת הברית הקוואטרים מקבלים את התינוק, השכוב על כרית מקושטת, מאמו, והם מעבירים אותו לאביו הניצב ליד המוהל.

אין הגבלה על מספר הקוואטרים או על מינם, וניתן להרבות בהם לפי הצורך והרצון. כקוואטרים מקובל לבחור בבני זוג שנישאו לאחרונה וטרם הפכו להורים, או בזוג מאורס, כדי שיהיה בהובלת התינוק משום ברכה לתינוק משלהם. על פי מנהג זה, השושבינה מקבלת את התינוק מאימו, מעבירה אותו לבן זוגה והוא מעבירו לאביו. מנהג אחר הוא לכבד בתפקיד זה אח ואחות או אנשים ממספר דורות, וכך להעביר את התינוק מנער או נערה אל בני משפחה בוגרים, ומשם לזקני המשפחה ולבסוף אל האב. בעבר לא הייתה, ככל הנראה, אבחנה בין הקוואטר לבין הסנדק ובעל התפקיד נקרא 'בעל ברית'.

חֵיָקה - חיקה, מלשון 'חיק', הוא אדם נוסף שתפקידו להעביר את התינוק מן הקוואטר, השושבין, אל חיקו של האב, ומחיק האב אל הסנדק. לעתים מצטרף עוד אורח שתפקידו להניח את התינוק לרגע על כיסא אליהו, לפני מסירתו לסנדק. הרצון להרבות בידיים האוחזות בתינוק קשור בזיכרון עבודת הקורבנות בבית המקדש, שכללה העברות בין שורות הכהנים.

עומד/ים על הברכות - אין חובה שאת ברכות הטקס ידקלם המוהל או האב, וניתן לתת את הכבוד לאדם נוסף או לשניים. המברך הראשון מתחיל בדקלום מיד לאחר המילה: כאשר בידו כוס יין עליו לומר את הברכות המסתיימות ב"בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" ו"כּוֹרֵת הַבְּרִית". המברך השני ממשיך בדקלום הקטע "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה", אשר כולל את ההכרזה על שמו של התינוק. ניתן ליידע את המברך מראש בשם הנבחר, או להודיע לו באמצע הברכה את השם באמצעות לחישה על אוזנו או מסירה של פתק. המברך עוצר את ברכתו אחרי "וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל", ואז מכריז על שמו של התינוק בקול רם מול קהל המוזמנים הסקרן.

נושאי דרשה או נאומי תודה - אם ההורים מעוניינים לשאת דברים במהלך הטקס, או שמי מבני המשפחה מעוניין בכך, כדאי להכין נאום מראש. רצוי גם לקבוע את לוח הזמנים לנשיאת הדברים.