|
|
|
|
|
|
|
מהלך הטקס
הטקס מתחיל כאשר אבי התינוק וסנדקו עומדים על הבמה עטופים טלית (בברית הנערכת עם תפילת שחרית, לא בשבת, האב עוטה גם תפילין). התינוק, היישוב על כרית, נישא על ידי אימו ונמסר לידי השושבינים אשר מביאים אותו לבמה ומוסרים אותו לידי אביו, תוך כדי שהקהל מדקלם פסוקים. בקבלו את התינוק, מדקלם האב "שמע ישראל" ופסוקים נוספים, אז מונח התינוק על ברכי הסנדק, והמוהל פותח בדקלום ומכין את התינוק לברית.
|
| |
| כעת מבצע המוהל את המילה, המורכבת ממספר פעולות בליווי ברכות הנאמרות על ידי המוהל והאב: חיתוך עור הערלה, הזזת העור הנותר אל מאחורי העטרה באמצעות הציפורן, פעולה הנקראת 'פריעה', והטפת דם הנקראת 'מציצה' והנעשית בפי המוהל או בעזרת מבחנה או צינור סטרילי. לאחר המילה מרגיע המוהל את התינוק באצבע או בספוגית טבולה ביין, ועוטף או חובש את מקום הברית. את הערלה טומן המוהל בתוך כלי עם חול, ולאחר הברית קובר אותה באדמה. לאחר סיום החלק הפיזי של הברית, נאמרים פסוקים נוספים והבן נקרא בשם. |
| |
| האב נותר עומד על הבמה במהלך כל הברית, בעוד שלאם אין תפקיד מוגדר בטקס ועליה להחליט אם ברצונה לעמוד על הבמה או בקהל. מרגע הפשטתו של התינוק ועד לסיום מעשה הברית עצמו, חולפות דקות אחדות בלבד, וטבעי שהתינוק יבכה במהלכו. מיד לאחר הברית מרגיע המוהל את התינוק ואחר כך הוא נמסר חזרה לידי אימו. |
| |
| לקראת הסעודה החגיגית ניתן לברך את ברכת המזון, עם התוספות הקבועות בה לאירוע הברית. אחרי מעשה הברית ובמהלך הסעודה נהוג שההורים, בני המשפחה והידידים ישאו דברים. בשלב זה יכולה האם לברך את ברכת הגומל, הנישאת לאחר שאדם ניצל בשלום מסכנה, החלים ממחלה וכדומה. האישה מודה בברכתה על שעברה בשלום את הלידה ועל שבנה בריא ושלם. האם מברכת: "בָּרוּך אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֱׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב" ועל הקהל לענות: "אַמֵן. מִי שֶׁגְּמָלֵךְ טוֹב, הוּא יִגְמָלֵךְ כָּל טוֹב, סֶלָה". |
| |
| ישנו נוסח אחיד לפסוקים המוקראים ומדוקלמים במהלך הטקס, אך כל עדה וכל מוהל מוסיפים פסוקים ומזמורים בנוסחים שונים לפי המסורות והמנהגים השונים. |
| |
| ברית בנוסח עדות המזרח. |
| ברית בנוסח אחיד לעדות אשכנז וספרד. |
| |
|
|
|
|
|
|
|
